מה הכוונה החיובית של התנהגות הרסנית?

האם יכול להיות שלהתנהגות הרסנית קיימת כוונה חיובית?
הבאת האור לתוך החושך: עקרון הכוונה החיובית
אחד העקרונות החשובים ביותר, אך לעתים קרובות לא מובנים של NLP הוא עקרון “הכוונה החיובית”.
במילים פשוטות, העיקרון קובע כי ברמה כלשהי כל ההתנהגות מגיעה מתוך “כוונה או מטרה חיובית”.
בואו נדבר תכלס’,
למשל הכוונה החיובית מאחורי התנהגות “תוקפנית” היא לעתים קרובות “הגנה“.
הכוונה החיובית או המטרה מאחורי “פחד” היא בדרך כלל “ביטחון“.
המטרה החיובית מאחורי “כעס” יכולה להיות “לשמור על גבולות“.
שנאה” עשויה להיות מתוך כוונה חיובית של “הימנעות” מפעולה.
 
אפילו סימפטומים פיזיים עשויים לשמש מטרה חיובית.
NLP רואה כל סימפטום, כולל סימפטומים פיזיים, כתקשורת של הגוף נפש כלומר, שמשהו אינו פועל כראוי הגוף לכאורה מדבר אלינו.
סימפטומים פיזיים מאותתים לנו שמשהו בתוכנו לא מאוזן.
למשל התקפי חרדה באים לידי ביטוי באופן מובהק דרך סימפטומים פיזיים כמו לחץ בחזה, קוצר נשימה, סחרחורות וכדומה.
 
לפעמים סימפטומים פיזיים הם סימן לכך שמשהו נרפא.
לפעמים בעיה מסוימת בהתנהגות או סימפטום עשוי לשרת כוונות חיוביות מרובות.
 
עבדתי עם אנשים שרצו להפסיק לעשן, וכשגילו שההתנהגות “עישון” משרתת מטרות חיוביות רבות. הם בחרו לשנות ולדייק את המטרה.
חלק דיווחו כי עישנו בבוקר כדי “להתעורר“.
חלק דיווחו כי עישנו במשך היום כדי “להפחית מתח“, “להתרכז“, ובאופן פרדוקסלי היו כאלה שאמרו כי זה עוזר להם “לנשום“.
חלק עישנו בלילה כדי “להירגע” אחרי יום עבודה.
לעתים קרובות, עישון שימש כדי לכסות “ענן” של רגשות שליליים ולהגדרתם לקחת “הפסקה“.
ואולי הכי חשוב, עישון היה הדבר היחיד שהם עשו “רק עבור עצמם” להביא קצת הנאה לתוך חייהם.
 
אם אני מתנהג רע אני רע?
עקרון בסיסי נוסף של NLP,
הקשור לאלו של הכוונה החיובית, הוא שכדאי להפריד בין “ההתנהגות” של האדם לבין ה”אני” האדם עצמו.
האדם הוא לא ההתנהגות שלו!
כלומר כדאי לעשות הפרדה בין הכוונה החיובית, הפונקציה, האמונה וכו ‘,מההתנהגות עצמה.
 
במילים אחרות, זה יותר מכובד, אקולוגי ופורה להגיב על “מבנה העמוק” של ההתנהגות
מאשר על פני השטח של ביטוי ההתנהגות הבעייתית.
תוצאה של שילוב עקרון זה עם העיקרון של הכוונה החיובית היא שכדי לשנות התנהגות או ליצור התנהגויות חלופיות,
הבחירות החדשות של ההתנהגויות החלופיות חייבות בדרך כלשהי לספק את הכוונה החיובית
של ההתנהגות הקודמת (למשל, ביטחון, סיפוק, שקט, שלווה, זמן לעצמי וכדומה).
 
כאשר הכוונות החיוביות של המצב הבעייתי לא מסופקות,
אז, למרבה האירוניה, אפילו “נורמאלי” שהתנהגויות עלולות לייצר תוצאות בעייתיות או פתולוגיות באותה מידה.
למשל אדם שמפסיק להיות תוקפני, אבל אין לו דרך אחרת להגן על עצמו.
הפסקת התנהגות ללא מציאה חלופות לכל הכוונות / מטרות החשובות שהיא משרתת יכולה להוביל את האדם לסיוט של בעיות חדשות, לדוגמה אנשים שמפסיקים לעשן ומתחילים לאכול במקום, אנשים שמפסיקים לאכול מתוק אך הופכי לחסרי שקט, אנשים שמפסיקים כדורים פסיכיאטרים ולא יודעים להתמודד עם המציאות ללא הכדורים.
 
מדוע אנשים מתנגדים לעקרון הכוונה החיובית?
עקרון הכוונה החיובית – וגישת השינוי המתוארת כאן – נראים די טבעיים ויעילים.
עם זאת, הרעיון של “כוונה חיובית” יכול לעורר גם ביקורת.
ההתנגדויות יכולות לבוא מתפיסה שהיא יותר תאורטית ופילוסופית מאשר מעשית, לאמונה שהיא מסוכנת לחלוטין. אחת המטרות של מאמר זה היא להכיר ולהתייחס לחששות אלה.
 
 
הרעיון של ‘כוונה חיובית’ הוא יותר פילוסופי מאשר מדעי הרי לא ניתן להוכיח את זה.
למעשה, עקרון הכוונה החיובית אינו בא מאידאליזם דתי או רומנטי, אלא מן המשמעת המדעית של תאוריית המערכות. הנחת היסוד של עקרון הכוונה החיובית היא שמערכות מכוונות להסתגלות. כלומר, יש נטייה מובנית כדי לייעל כמה חלקים חשובים במערכת או לשמור על המערכת במאזן.
לפיכך, המטרה האולטימטיבית של כל ההתנהגויות בתוך המערכת היא “הסתגלותית“.
זה נכון שלא ניתן באופן אובייקטיבי ‘להוכיח’ שיש באמת כוונה חיובית מאחורי התנהגות מסוימת; לכן הכוונה נחשבת ל”נחות” (שזאת גם כן כוונה חיובית).
 
אם לאנשים יש כוונות חיוביות אז למה הם עושים דברים רעים?
זוהי חכמה נפוצה ש”הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות “.
לכן, כוונה טובה היא לא ערובה להתנהגות טובה.
אנשים שיש להם כוונות טובות עושים דברים הנחשבים לרעים כי יש להם מפות עולם מוגבלות. כלומר, בחוויה הפנימית שלהם, הם לא מכירים באפשרויות אחרות.
 
העיקרון של כוונה חיובית הוא אכן אידאליזם נאיבי.
ללא שליטה בטכניקות NLP, כלי חשיבה, מיומנויות תקשורת וכו ‘, זה לא יהיה רלוונטי.
כפי שציין איינשטיין, “אי אפשר לפתור בעיה עם אותו סוג של חשיבה שיוצרת אותו”.
העיקרון של כוונה חיובית חייב להיות צמוד עם עוצמה יצירתיות ויעילות מיומנויות לפתרון בעיות.
 
הכוונה החיובית מאחורי האמונה בכוונה שלילית ודחיית הרעיון של “כוונה חיובית” היא ללא ספק “הגנה”.
אנשים הדוחים את הרעיון של הכוונה החיובית מפחדים לעתים קרובות להיות או להיראות “נאיבי”. הם גם לעתים קרובות מרגישים חסרי אונים לשנות משהו לכן הכוונה החיובית של דחיית הרעיון הוא לכאורה “הגנה”.
 
אם הכוונה חיובית זה אומר שההתנהגות גם כן חיובית?
לא. העובדה שלהתנהגות או לסימפטום מסוימים עשויה להיות כוונה חיובית,
אינה מצדיקה את ההתנהגות או נותנת “אישור” להתנהגות.
העיקרון של כוונה חיובית מאפשר לנו לקבוע מה נדרש כדי להיות מסוגל לשנות באופן קבוע התנהגות, סימפטום או התנגדות.
 
עקרון הכוונה החיובית מתייחס לנושאים של
‘שינוי’, ‘ריפוי’ ו’אקולוגיה ‘יותר מאשר’ מוסר ‘או’ צדק ‘.
אנחנו מתמקדים יותר בעתיד מאשר בעבר.
עקרון הכוונה החיובית קובע רק כי ריפוי או “תיקון אסוציאטיבי” כרוך בהוספת בחירות חדשות למודל החסר של האדם בעולם.
בחירות חדשות אלו צריכות להיות מסוגלות לספק את הכוונה החיובית או את המטרה שהמטופל/ מונחה מנסה (במודע או שלא במודע) למלא, אך אין להן השלכות שליליות או פתולוגיות של התנהגות הבעיה או סימפטום.
 
אבל אני לא יכול למצוא שום כוונה או מטרה חיובית להתנהגויות או לסימפטום.
כוונות חיוביות אינן תמיד מודעות או ברורות.
מכיוון שאנו לא רגילים לחשוב במונחים של כוונות חיוביות, לפעמים קשה למצוא אותם מיד, ולכן לא תמיד אנחנו מוצאים אותה בקלות.
 
לפעמים הכוונה החיובית העמוקה רחוקה מאוד מהתנהגות
במקרים אלה, היחס בין הכוונה להתנהגות עשוי להיראות פרדוקסאלי.
למשל, עבדתי עם אנשים החווים עצמם כאבדניים והכוונה החיובית שלהם היתה “להשיג שלום בית”.
הורים מענישים פיזית או אפילו פוגעים בילדיהם כדי “להראות להם שהם אוהבים אותם“.
אנשים יכולים להסתכן בהתנהגות אימפולסיבית בכביש כדי “להרגיש חזקים“.
התנהגות יכולה להיות הרסנית כמו התמכרות לאלכוהול והכוונה החיובית היא “ביטחון“.
המסתורין של היחסים הפרדוקסאליים לכאורה בין הכוונה החיובית להתנהגות המתקבלת טמון באירועי העבר ובמודל של העולם שבו נוצרה מערכת היחסים.
 
מסקנה נוספת של שילוב העיקרון של הכוונה החיובית עם הנחות אחרות של NLP היא
שכל התנהגות, לא משנה כמה ‘רעה’, ‘משוגעת’ או ‘מוזרה’ נראית, היא או היתה הבחירה הטובה ביותר לאדם באותו זמן, בהתחשב במודל שלו או שלה בעולם.
 
“כל אחד תמיד עושה את הבחירה הטובה ביותר האפשרית עבורו בכל רגע נתון”
 
כלומר, כל התנהגות נתפסת כנדרשת או הולמת (מנקודת המבט של האדם)
בהתחשב בהקשר שבו היא הוקמה. מה שקורה פעמים רבות, זה שהכוונה החיובית שעבורה הוקמה ההתנהגות כבר לא באמת מושגת על ידי ההתנהגות.
(אולי היא התאימה לעבר ועכשיו היא כבל לא רלוונטית)
 
לדוגמה, הכוונה החיובית מאחורי “נקמה” היא לעתים קרובות “להעמיד את הדברים על דיוקם” כדי לנסות לרפא אותם אך במקום זה הוא יוצר ‘כדור שלג’ בלתי נגמר.
דוגמה נוספת קצת יותר קיצונית יכולה להיות התנהגות של “רצח” הנחשבת לשלילית לכל הדעות אך הכוונה החיובית בהקשר של צבא היא “הגנה על המדינה“.
 
כדי לרפא ולשנות את המצב יש צורך בלתי נמנע לעצירת ‘כדור השלג’ על ידי מציאת דרך חשיבה שונה מזו היוצרת את הבעיה.
מה שחשוב לזכור הוא שלמרות שהמצב שבו התגבשה התגובה הבעייתית שהוא מיושן, כלומר ההתנהגות והכוונה נוצרו בעבר. הכוונה החיובית שמאחורי זה, או התכלית שהיא נועדה לשרת, עשויה עדיין להיות תקפה וחשוב לעלות אותה למודע כדי לטפל בבעיה.
 
מה אם אני לא יכול למצוא שום כוונה חיובית בעבר?
במצבים מסוימים הפונקציה החיובית של סימפטום או התנהגות לא הייתה חלק מהנסיבות המתחילות, אלא נקבעה מאוחר יותר כ”רווח משני”.
לדוגמה, אדם אולי לא התכוון להיות חולה פיזית, אבל בכל זאת קיבל הרבה תשומת לב ושחרור מהאחריות שיש לו ביום יום.
תשומת לב והשחרור מהאחראיות המתקבלים כתוצר לוואי חיובי של המחלה, יכולים להפוך לרווח משני – המצביע על תחומים של חוסר איזון בחייו של האדם שיש לטפל בהם. אם הם לא מטופלים כראוי, עשויה להיות נסיגה.
 
אבל מה אם אנשים שהופכים למודעים לחלופות טובות יותר ובכל זאת לא מקבלים אותם.
חשוב לזכור בשלב זה כי קיים הבדל עדין אך משמעותי בין “חלופות” לבין “בחירות”.
‘חלופות’ הן חיצוניות לאדם. “בחירות” הן חלופות שהפכו לחלק ממפת האדם.
לאדם יכולות להיות אפשרויות או חלופות רבות אך לאו דווקא מתאימות לו אישית.
הבחירה בתהליך ממוקד מטרה כוללת את היכולת והאקולוגיה לבחור את האפשרות המתאימה ביותר.
 
ב NLP, אנחנו מקפידים שתהיה יותר מאפשרות אחת כמו שהנחת היסוד אומרת “תמיד קיימת אפשרות נוספת”
אפשרות אחת מובילה לכפייה, שתי אפשרויות עלולות להוביל לדילמה ובלבול אך שלוש אפשרויות מאפשרות בחירה אמיתית.
 
“תמיד קיימת אפשרות נוספת”
 
מה קורה כשמישהו מודה שיש לו אפשרויות אחרות, אבל עדיין עושה את אותו הדבר?
מה שלעתים קרובות מבלבל אנשים בעיקרון של כוונה חיובית הוא כי נראה שהאדם “צריך לדעת יותר”. זה לא נדיר כי אנשים אומרים שוב ושוב כי הם מבינים שמשהו לא טוב להם או מאוד רוצים להשיג או לעשות משהו אחר, אך עדיין מתמידים בהתנהגות הבעייתית.
 
ההשפעה של אירועי העבר מתרחבת לעיתים קרובות מעבר לזיכרון הספציפי של המצב המסוים. בתנאים מסוימים, אירועים יכולים ליצור מצבי תודעה משתנים המביאים ל “פיצול תודעה”, כך שחלק מתהליך החשיבה של האדם נעשה מנותק משאר החלקים.
החלק המודע של התודעה, מה שפרויד כינה “תודעה משנית”, יכול ליצור רעיונות “אינטנסיביים מאוד, אך מנותקים מקשר אסוציאטיבי עם שאר התוכן של התודעה”.
 
על פי NLP, אנשים תמיד נסחפים או נעים בין מצבי תודעה שונים.
יש מגוון רחב של מצבים אשר מערכת העצבים מסוגלת לשהות בהם.
למעשה, מנקודת המבט של NLP, כדאי ורצוי שיהיו בנו מצבי תודעה שונים ומגוונים.
בנסיבות הדורשות רמות גבוהות של ביצועים, למשל, אנשים המציבים את עצמם לעתים קרובות נפשית ופיזית במצבים שונים מהמצב הרגיל של התודעה.
משימות מסוימות דורשות כי שאנשים ישתמשו בגופם ובמערכת העצבים שלהם בדרכים מיוחדות.
לדוגמה, הופעות אתלטיות, חוויות לידה, אפילו משימות הדורשות רמות גבוהות של ריכוז כמו ניתוח, מלוות לעיתים קרובות במצבים מיוחדים.
 
הרעיונות, התפיסות והמחשבות המתרחשות במצבים אלה יכולים להיות “קשורים בינם לבין עצמם” בקלות רבה יותר מאשר חוויות המתרחשות במצבים אחרים.
מידת ההשפעה של “חלק” מסוים תלויה ב”רמה” שבה הוא נוצר.
חלקים מסוימים הם בעלי רמת יכולת; כמו חלק ‘יצירתי’, חלק ‘הגיוני’ או חלק ‘אינטואיטיבי’.
וחלקים אחרים הם ברמה של אמונות וערכים; כגון חלק ש”מעריך בריאות יותר מאשר הצלחה “או חלק שמאמין ש”משפחה חשובה יותר מקריירה”.
אחרים עשויים להיות ברמה של זהות; כגון חלק שהוא ‘מבוגר’ לעומת חלק שהוא ‘ילד’.
(כאן אני מדברת על “מודל הרמות הלוגיות של ה NLP” עליו אנחנו מעמיקים בקורס NLP פרקטישינר)
 
לחלקים שונים יש כוונות, מטרות ויכולות שונות, שעשויות להיות קשורות לחלקים אחרים של האדם ולמצב התודעה הרגיל שלו או לא. לכן, בעוד שחלק אחד של אדם יכול להבין משהו, חלק אחר לא יכול. חלק אחד של אדם עשוי להאמין שמשהו חשוב בעוד חלק אחר עשוי להאמין שזה מיותר.
 
כתוצאה מכך, אדם יכול להיות בכל חלקים שונים עם כוונות שונות.
כוונות אלה עשויות להתנגש זו עם זו, או להוביל להתנהגויות שנראות מוזרות ואי-רציונליות לאחרים ואפילו לחלק מהתודעה של האדם עצמו.
לדוגמה אישה שהגיעה אלי כדי לשמר את הזוגיות עם בעלה בו זמנית סיפרה כמה הוא לא בסדר וכמה היא כועסת על ההתנהגויות שלו אך הכוונה החיובית שלה היתה לשמור על משפחה שלמה “שלום בית”)
 
במילים אחרות, העובדה כי “התודעה הרגילה” של האדם מזהה בחירות אחרות אינה אומרת כי “התודעה המשנית” המפתחת את ההתנהגות מבינה או מקבלת את הבחירות הללו.
בקורס ה NLP לומדים ליצור אינטגרציה של חלקים לפתרון הבעיה ושינוי ההרגל.
 
האם את אומרת שאין דבר כזה ‘רע’?
נכון. מבחינה היסטורית, הרעיון של הרוע התעורר מתוך המאבק שלנו כדי להבין ולסדר לעצמנו מנטאלית את התכנות הפנימיות שלנו.
עם זאת, “הרשע” היה קשור עם “חושך” ו “הטוב” היה קשור ל”אור”.
התנהגויות הרסניות ומזיקות מגיעות מ’חושך ‘.
ההתנהגויות לאהוב וריפוי באות “אור”.
 
מטאפורה זו משתלבת היטב עם רעיון ה- NLP של כוונה חיובית.
כוונות חיוביות הן כמו אור. המטרה שלהן היא להביא אור וחמימות לעולם.
תסמינים והתנהגויות בעייתיות יוצאים מתוך החושך – המקומות שהאור אינו מסוגל להגיע אליהם.
חשוב מאוד להבין, עם זאת, כי “החושך” הוא לא “כוח”, אלא רק היעדר האור.
אור יכול להאיר לתוך החשיכה, אבל החושך לא יכול ‘לזרוח’ אל האור.
לכן, היחס בין האור לצל שהוא מטיל אינו מאבק בין כוחות מנוגדים.
השאלה היא “מה מעכב את האור?” ו “איך אנחנו יכולים להכניס אור למקומות בהם החושך שוכן?”
 
מנקודת מבט של ה- NLP, “החושך” בא ממפה צרה של העולם או ממשהו במודל זה של העולם שמפריע ל’אור ‘של הכוונה החיובית ולטיל צל. השינוי נובע מ”הרחבת הצמצם” של מפת האדם של העולם או על ידי מציאת המכשולים אל האור – ולא על ידי תקיפת הצל.
לדברי NLP, המכשולים אל האור באים מתוך אמונות מגבילות או “וירוסים” במפות העולם הפנימיות שלנו (הנפש). בדרך כלל, מכשולים אלה באים כמו אמונות או הנחות אשר עומדים בניגוד מול הנחות היסוד של ה – NLP.
 
לדוגמה, חשבו כמה קל ליצור סכסוך ואלימות על ידי האמונות הבאות:
“יש רק דרך אחת נכונה והיא שלי/ שלנו, הם (האויב הנבחר) חושבים לא נכון, חושבים עקום”
“הם רוצים לפגוע בנו, הם לא מסוגלים להשתנות – אני ניסיתי כל מה שיכולתי, הם לא חלק מהמערכת שלנו – הם שונים ביסודם מאיתנו.”
אמונות אלה, יחד, היו ללא ספק בלב כל זוועה שבוצעה בהיסטוריה האנושית.
 
היכולת הבסיסית ‘אור’ וריפוי של NLP נובעת ממחויבותה לקדם מערכת שונה של הנחות יסוד:
“אנחנו מערכת שהיא חלק ממערכת הרבה יותר גדולה, מערכת זו מכוונת ביסודה לבריאות ולהסתגלות, ולכן כולנו בסופו של דבר מונעים על ידי כוונות חיוביות, אך מפות העולם שלנו מוגבלות ולא תמיד מספקות את כל האפשרויות הקיימות, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות, וברגע שנוכל לתפוס אפשרות אמיתית, נביא אותה באופן אוטומטי. הרעיון הוא להרחיב את מודל העולם שלנו כך שיכלול אחרים בחירות וביכולות להגנה וחכמה ולסייע לאחרים להצטרף לעשות זאת”.
 
מקווה שתרמתי לך,
אפשר וכדאי לכתוב לי בתגובות שאלות בקשות או הצעות.
מומלץ ומותר לשתף.
רק טוב,
מיטל
 
*חלקים מהמאמר מתורגמים וערוכים מתוך http://www.nlpu.com/Articles/article2.htm
 
 
מחכה לתגובה שלך ממש כאן בתחתית העמוד >>> 

תגובות הוסף תגובה

  1. מיטל שלום רב, כפי שתמיד להרצאות יזומות על הורות, לא יגיעו ההורים שזקוקים נואשות להדרכה, כך האנשים שאותם אני מנסה לשכנע שהתנהגות של כל אחד העומד מולם , נובעת ממטרה טובה וכו’ כפי שכתבת במאמרך הנהדר, הם לא משתכנעים, לא מתרככים, לא מנסים לראות את נקודת המבט של האחר ואת כוונתו… מה שיוצר אצלי תסכול גדול ומעלה את השאלה: איך גורמים לאדם להבין ולשנות התנהגותו ולהעלות את המטרה הראשונה לשיח פתוח וכנה ולווא דווקא על מנת להשיג מטרתו שעליה הוא לא מוותר כי הוא מסוגל………….תודה איריס גמזו לטובה

    איריס גמזו לטובה |

    הגב
    • שלום איריס,
      הרבה פעמים כשאנחנו מגלים דברים שעושים לנו טוב ושכל, אנחנו רוצים שכול מי שחשוב לנו ידע אותם.
      אך חשוב לזכור, אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד שלא בחר בכך, לכן, המילה “לשכנע” כבר עלולה לגרום להתנגדות.
      הדרך הטובה ביותר ללמד משהו אחר היא להיות לו לדוגמה או לבדוק אם הוא חווה את הבעיה והמדוברת ולהציע לגשת לאיש מקצוע.

      בנוגע לכוונה טובה – זה לא תמיד יהיה משכנע מספיק כי לעתים הכוונה יכולה להיות טובה
      אך ההתנהגות יכולה להיות פוגענית ולכן, אנחנו עושים הפרדה בין ההתנהגות לאדם.
      למשל אמא יכולה להיות מאוד דאגנית וחרדתית לילדים שלה ולוודא כל הזמן איפה הם, להתקשר אליהם ולדרוש מהם לעדכן אותה, הכוונה שלה טובה, היא רוצה לשמור עליהם,
      ההתנהגות בעייתי ומפריעה לילד לפתח ביטחון, תחושת עצמאות ועוד, ככה שגם אם הכוונה טובה, היא לא מושגת.
      לכן, כוונה חיובית היא דבר אחד, וההתנהגות הוא הדבר שאותו נרצה לשנות על מנת להשיג את הכוונה החיובית.
      מקווה שעניתי לך 🙂
      מיטל

      מיטל וייסמן |

      הגב
  2. כפי שוודאי את יודעת, אין חדש תחת השמש של עקרונות ה”ניו-אייג’ ” מאז ספרו של דייל קארניגי “אל דאגה” משנות החמישים למאה הקודמת. עם זאת, אני מאוד מעריך סיכומים אינטגרטיביים שיוצרים כוללות של ידע מעובד ממקורות שוניםגם כשלא מחדשים דבר עבורי: הניסוח והעריכה מחדש של רעיון בצורה פשוטה ומובנת לכל היא בגדר עניין מהותי עבורי. לכן מצאתי עניין במאמרך. למשל הניסוח המעולה שאהבתי במאמר: (כמי שנושא התודעה מרכזי ביותר בחייו, כי למיטב הכרתי נולדתי עם נטייה חזקה למודעות עצמית למחשבותיי, רגשותיי , התנהגותי, יחסי עם אחרים וכיו””ב) הוא: “אנשים תמיד נסחפים או נעים בין מצבי תודעה שונים. יש מגוון רחב של מצבים אשר מערכת העצבים מסוגלת לשהות בהם…. … כדאי ורצוי שיהיו בנו מצבי תודעה שונים ומגוונים”. ואכן מי שקרא את ספרו של אוספנסקי “הפסיכולוגיה של ההתפתחות האפשרית של האדם” וכתביו של גורודייף מכיר בכך שהעיסוק המתמשך במידת העירנות התודעתית, לפעמים מתיש. סיכם זאת היטב אלבר קאמי ב”הדבר” ששם בפיו של המספר “עניין מייגע הוא להיות מנוגע (=לא מודע) אך יותר מכך מייגע שלא לרצות להיות כזה…..” אמנם לדעתי מתיש ומייגע לפעמים אך לא שוחק את התודעה. גם דעתו של אוספנסקי נכונה בעיני: זו עבודה שיש לעשותה , לא נהנים מה”אור” הזה מן ההפקר וזה צודק לדעתו כי אם זה היה נתון מלכתחילה (א-פריורי) לכל אחד, היה בכך משום אי צדק בגלל הכפייה מראש על כל אחד לחיות עם התרחבות מתמדת של התודעה. . מכאן שלרצון העצמי יש תפקיד בהחלטה על כך (והכלים של ה NLP לא רק הם אבל גם הם, מאפשרים יישום הרעיון הלכה למעשה)
    ברצוני להביא לידיעתך עניין שנדון לא רק לאחרונה בתחום הפיזיו-ביו-כימיה המודרנית. עניין אחד שבעבר נתפס בגדר השקפה פילוסופית כיום מוכח מדעית. את כותבת או מצטטת: “הרעיון של ‘כוונה חיובית’ הוא יותר פילוסופי מאשר מדעי הרי לא ניתן להוכיח את זה” בעוד שכיום הדיסציפלינות המדעיות הנ”ל הוכיחו שישנה משמעות קיומית ל”מיסגור מחדש” (רי-פריימינג) של מחשבה שלילית והפיכתה למחשבה חיובית, מועילה ויעילה. האמיגדלה בגזע המוח [מנגנון הוויסות של כלל הפעולות הלא-רצוניות בגופנו] מפעילה את מערכת העצבים הפארא-סימפאתית במצבי רגיעה ומכניסה לפעילות חירום (סכנה) את המערכת הסימפתטית (היא בנוייה כך שעשרות הורמונים משנים את מיקומם ומינונם ל 20 דקות ליצור אנרגיה לברוח או לתקוף את האיום) . כך הגוף יכול להתמודד עם איום ממשי-קיומי או מדומה-מומצא במחשבה (שהאמיגדלה מזהה באופן “אוטומטי” אך לא מסוגלת להבחין בין השניים ). במקרה של איום מתמשך מתחילים להיגרם נזקים לגוף (לדוגמא הקורטיזול מתחיל לפורר את העצם) . מכאן כשמגדירים התרחשות כלשהי כ”איום” ואולי גם מאבדים את העשתונות (=מחשבות) ומפרשים בתבוסתנות (מחשבה שלילית9 את ההתרחשות ולא כאתגר התפתחותי, המערכת הסימפתטית תמשיך לתפקד במצב החירום המתמשך ותזיק מאוד. היא בעצם מקור רוב התחלואה האנושית. חשוב להדגיש שהמערכת הפארא-סימפתטית שחוזרת לאחר הכרזת רגיעה אמונה על תהליכים תיראפוייטיים: שיפור רמת החיסוניות, האצת החלמה, שיפור הזיכרון והריכוז. בהצלחה בעבודתך החשובה להציג דרך בפני השוחרים לתובנות ולהתפתחות. בני דורן.

    בני דורן |

    הגב
    • בני, תודה רבה על תגובה מרתקת. נהנתי לקרוא והתחברתי לכל מילה.

      מיטל וייסמן |

      הגב

הוסף תגובה Leave a Reply