סטטיסטיקות התמודדות עם אלימות

סטטיסטיקות והתמודדות עם מקריי אלימות במשפחה
ממצאים סטטיסטיים מצביעים של כך שרוב מקרי האלימות במשפחה מתבצעים ע”י גברים ונגד נשים, לכן מאמר זה יעסוק ברובו באלימות נגד נשים.  אדון בהשלכות הנפשיות של נפגעי אלימות, אעלה את התסמינים הקליניים שמותירה הטראומה בטווח הקצר ובטווח ארוך וביתרונות הנחיה בשיטת ה NLP  והדמיון מודרך.
 
הקדמה
הודות להתעסקות התקשורת במקרי האלימות הרבים עלה לתודעה נושא שהיה סוד משפחתי שנים רבות,
מצב זה מאפשר הרבה יותר פניות לגופים תומכים.
אלימות במשפחה אולי תשמע לחלקכם כמשהו רחוק מכם אך לחלקכם האחר המילים הבאות יעוררו תחושות קשות ברובד הנפשי. 
אלימות במשפחה זהו סוד של כל היודעים בדבר,
לעיתים נהפך הסוד לשכונתי ואף סוג של רכילות אך רובינו הגדול יעדיף לשמור מרחק ולומר “למה לי להכניס ראש בריא למיטה חולה…”.
כנגד גישה זו, עמדתי היא כי כל מידע יכול לעזור ולהציל חיים.
אני מאמינה כי כל אדם רוצה להיות מאושר במהותו אך אי היכולת למצוא את הדרך,
למצוא את הפיתרון המתאים לסיטואציה היא הקושי הגדול, לכן,
הוקמו גופים רבים שמטרתם לעזור ומחכים לכל מי שזקוק,
העזרה ניתנת לכל שלב בזמן הקושי,
מהפעם הראשונה של החוויה הקשה ועד הסתגלות לחיים בריאים וחדשים.
 
אלימות נגד נשים
 
סקירה תאורטית: תמונת מצב
עד לשנת 1976 העוסקים בתקשורת ראו הכאת נשים כבעיה אישית ופרטית.
עם השנים ובעקבות ריבויי המקרים היחס אל התופעה השתנה. תחילה,
דיווחים על אלימות נגד נשים ורצח נשים על ידי בעליהן הוגדר “כבעיה רומנטית”,
טרגדיה משפחתית או אירוע מקרי.
ברב המקרים הנטייה הייתה להטיל את האשמה באישה,
ולמרבה הצער היום עדיין יש המאמינים כי האישה אשמה במקרי אלימות או אונס.
בהמשך יפורטו נתונים סטטיסטיים בנושא,
אשר בין היתר מצביעים על כך שכיום כל אישה רביעית היא קורבן לאלימות והתעללות.
מכאן שגם בסביבה שלך יש הרבה נשים כאלו ואולי את אחת מהנשים שחוו אלימות מילולית פיזית או מינית.
בהדרגה ראתה התקשורת את הבעיה כחברתית ולא אישית ובשנת 1976 היחס השתנה והוא בא לידי ביטוי בשני אופנים:
פתיחת מקלטים לנשים מוכות בשנות השבעים וחקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה בשנת 1991.
 
סוגי האלימות- כוח ושליטה 
* התעללות נפשית
משפיל, מקלל, מאשים, אמירות ששוללות את התרחשות האלימות, התנערות מאחריות,
מתייחס אליה כמשרתת, עושה את כל ההחלטות המשמעותיות.
* בידוד
שולט על מה שהיא עושה , עם מי היא נפגשת ומדברת, עוקב אחרי שיחות טלפון.
* שימוש בילדים
מעביר מסרים דרך הילדים, מאיים לקחת את הילדים, גורם לה להרגיש אשמה בנוגע לילדים.
* התעללות כלכלית
מונע ממנה לעבוד או לשמור על מקום עבודה, גורם לה לבקש כסף, מונע מידע כלכלי של המשפחה, לוקח את המפתחות של הרכב.
* אלימות פיזית
בועט, מרביץ, חונק, דוקר, זורק חפצים, שורף, מאיים לרצוח אותה אות את הקרובים אליה, שימוש באיומים וכפיה.
* אלימות מינית
התייחסות משפילה כלפי מין, שימוש בכוח, איום או לחצים לכדי לבצע אקט מיני, איסור שימוש באמצעי מניעה, הסתרה של מחלת מין.
 
מהם מאפייני התוקפים?
מרבית התוקפים הם אנשים אשר יכולים לאהוב ולהיות נאהבים.
הם משתמשים באלימות ככלי לקבל את רצונם מבנות זוגם,
אבל 80% מהגברים האלימים יתנהגו כרגיל כלפי קרובי משפחה,
חברים לעבודה ואחרים, ובאופן כללי הם מנהלים אורח חיים נורמטיבי,
הם נראים סימפטיים ולא מאיימים – אנשים מן הישוב. מספר מאפיינים אישיותיים וסביבתיים נמצאו בקשר עם אנשים הנוטים לבטא אלימות בתוך המשפחה:
תלות גבוהה וחרדת נטישה, דיכאון, בושה ותחושת חוסר ערך; אלימות במשפחת המוצא –
הזדהות עם תוקפן או קורבן; אלכוהוליזם (אשר כביכול מהווה תירוץ מוצדק).
בנוסף, התוקפים מתאפיינים לרוב גם בחוסר ביטחון ביכולתם לתת אמון באנשים אחרים ולעיתים אף קיים קושי ביצירת קשרים בין אישיים חבריים קרובים.
עולה כי לרוב מדובר באנשים המתנהלים בהעדר מערכות תמיכה חברתיות עקב אותו קושי ביצירת קשרים: דימוי עצמי נמוך, בושה, היעדר חברים. בנוסף, קיים הקושי בוויסות רגשי וניטור מחשבתי לצד צורך עז בשליטה. אלה מתאפיינים בפחד מהתפרצות בלתי נשלטת  הגוררת ניסיון מוגבר לשליטה ולבסוף התפרצות אמיתית לא מווסתת. עוד נמצא כי התוקפים לרוב ביקורתיים או קנאים כלפי בנות הזוג,
כי הם בדרך כלל מכחישים אחריות על ההתנהגות שלהם או מכחישים שהייתה התעללות ומאשימים את בנות-זוגם בהתנהגותם. בולטת בדרך כלל גם הנטייה לריחוק ממשפחת המוצא,
אשר בא לידי ביטוי בבידוד הגבר את עצמו ואת אשתו ממכריהם, כך שגוברת התלות ביניהם.
עוד נמצא כי תוקפים רבים עונים על הקריטריונים לאבחנה של ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder=הפרעות קשב וריכוז עם מרכיב היפראקטיבי)
וברוב המקרים לא אובחנו או טופלו.
 
מדוע הן נשארות? מה הן חוות?
תלות כלכלית בבן הזוג יכולה להתבטא בפחד וחרדה גדולים לביטחון הפיזי והנפשי ואף לביטחון הילדים.
חלק מהנשים חוששות לחייהן במידה וינסו לעזוב או להתלונן.
70% ממעשי רצח של נשים בידי בני זוגן התרחשו סביב איומי פרידה או פרידה. מערכת המשפט,
המשטרה וגם הרווחה לא מצליחות בכל המקרים לסייע לנשים, להגן עליהן,
להרתיע גברים מכים, ולסייע בהישרדות.
בעקיבות הבידוד החברתי נוצא מצב של העדר מערכות תמיכה לא פורמליות כמו חברים ומשפחה
וגם ברשתות אלו יש לא מעט האשמת הקורבן ושיפוטיות ולעתים אפילו יש לחץ על האישה להישאר או לחזור לגבר.
בעקבות חוסר היכולת לצפות את האלימות ולשלוט בה נוצר מצב של חוסר אונים,
התמקדות בלשרוד ולעבור את הרגע, עד כדי אי נקיטת יוזמה כדי להימלט.
נפגעות התעללות מתמשכת חוות הפחדה והשפלה, תחושת ערך עצמי פגום – כאדם, כאישה וכאם.
תחושה של חפץ של משהו הנועד למלא צרכים של האחר.
דיכאון, תחושת אשמה, ובושה,  נוצר מצב של קושי בזהות הפנימית.
הנפגעת מטילה ספק בעצמה ובעולם, העולם נחווה כמקום מאיים ומסוכן.
השקפת עולם קיצונית הכל נראה טוב או רע.
ישנם סימפטומים של פוסט טראומה: פולשנות, עוררות יתר, צמצום והימנעות, חרדה ודיכאון
תפיסת המציאות מתעוותת ומתערערת.
פעמים רבות הקשר בין שבוי לשובה הולך וגובר, עד כדי הזדהות עם התוקף (צמידות טראומטית).
ישנם מצבים כי האישה תחווה תחושה של אבדן האשליה על יצירת בית אוהב, תחושה שתפקידה הוא לשמור על הזוגיות והמשפחה ותאמין כי עזיבה פירושה כשלון ואובדן או תחושת אשמה כלפי הילדים, שאביהם יילקח מהם במידה וייענש על פי חוק.
 
על סמך הערכות חלקיות וניסיונות השוואה למדינות מערביות, מעריכים כי בארץ ישנן כ-200,000  נשים מוכות וגברים מכים וכ-600,000 ילדים עדים לאלימות, כלומר, כל אישה שביעית הוכתה לפחות פעם אחת בחייה על ידי בן זוגה.
מאז שנת 1990 ועד סוף חודש יולי 1999 נרצחו 121 נשים על  ידי בני זוגן (בשנת 1999 עד חודש נובמבר נרצחו 9 נשים ע”י בן זוגן). וזה אומר כי בממוצע פעם בחודש נרצחת אישה על ידי בן זוגה בארץ.
מי פגיע יותר , פרופיל נפגעים
קיימות סטיגמות שגויות רבות על נשים נפגעות אלימות.
אלה שונות במקרים רבים מהמצב בשטח. בניגוד לדעה הרווחת, האישה המוכה יכולה להיות בכל גיל, השכלה ושכבה סוציו-אקונומית.
אישה מוכה יכולה להיות עצמאית ומוצלחת בתחומי חיים אחרים.
אלימות קיימת בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, אצל עולים ותושבים וותיקים, בכל העדות ובאוכלוסיות בעלות רמות השכלה שונות.
נבחנו עמדות בנוגע לאלימות כלפי נשים, מתי לדעת הציבור הרחב נתפסת האלימות כנגד האישה כמוצדקת.
נמצא כי רווחת הדעה לפיה האלימות מוצדקת כאשר האישה בוגדת בבן זוגה עם גבר אחר ( 17.8% ו-23.4%),
האישה מבזבזת יותר מדי כסף (8.8% ו-10.4%),
האישה מסרבת לקיים יחסי מין (7.2% ו-9.1%).
עוד נמצא כי 28.5% מהנשים ו31.4% מהגברים מאמינים כי אפילו שימוש בכוח של גבר כלפי אשתו אינו מצדיק את פרוק המשפחה.
אחוז גבוה מהמדגם גם טען כי כאשר גבר מרגיש מושפל,
קרוב לוודאי שיגיב באלימות (26.4% ו-25.8%) וכי במקרה של אלימות האחריות היא של שני הצדדים(48.9% ו-50.3%).
בנוסף, רווחת הדעה כי אישה יכולה להיות מאושרת עם בן זוגה אפילו כשהוא מכה אותה (16.3% ו-15.8%).
נתונים אלה נראים מחרידים, אך הם מצביעים על כך שחיים בקרבינו אנשים המבינים וקולטים את האלימות כפתרון להתמודדות עם סיטואציות מסוימות.
מספר גדול של חיי אומללות כאלה יש כאן,
מתחת לאפיינו ואפילו בסתר הגדול הזה הנשים האלה יכולות להיות  כל אחת מהסביבה שלנו.
האישה הנתקפת בד”כ תגונן על המתעלל מפחד שיכול להתבטא בכמה מישורים כגון: הידיעה שהוא אב ילדיה והאמונה כי ילדים צריכים אבא, אי יכולת כלכלית להסתדר לבד, חשש מהסביבה “מה יגידו?” ולעתים המחשבה כי אין לה טענה מספיק מוצדקת.
במקרים רבים נשים אשר חוו אלימות מסוג מסוים משחזרות את ההרגלים הטבועים בהן, חוזרות למקום המוכר וחוות אלימות נוספת, לדוגמא: נעשה מחקר המציג  כי רוב הזונות חוו אונס או גילוי עריות בעברן.
 
PTSD תגובה פוסט טראומטית בעקבות אלימות במשפחה טראומה יכולה להיות כל אירוע בו האדם חש איום חמור על חייו או על שלמותו הפיזית.
מצבים בהם אדם חווה התעללות חוזרת כמו ברב מקרי האלימות במשפחה, האדם עלול לפתח תסמיני חרדה קשים אשר יכולים להתפתח להפרעת דחק פוסט-טראומטית ואותה ניתן להגדיר לאחר חודש עד שלושה חודשיים מהמקרה הטראומתי.
את הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית מחלקים לשלוש קטגוריות:
 1. עוררות  2. חוויה מחדש של האירוע  3. הימנעות מגירויים מזכירים.
 
עוררות מוגברת יכולה להתבטא בהפרעות בשינה, עצבנות או התפרצויות זעם,
קשיים בריכוז, דריכות מוגברת לדוגמא: אם אישה שומעת קול שמזכיר לה את האדם המתעלל
או נתקלת בחפץ כמו חגורה אשר מזכירה לה את החגורה שבה התעללו בה היא תחווה תגובות מוגזמות של חרדה ובהלה. 
 
כל דבר קטן יכול להקפיץ.
בחוויה מחדש יכול להתרחש שחזור של הטראומה, חלומות מלחיצים על האירוע, פלשבקים, לחץ פיזי בחשיפה לדברים המזכירים את הטראומה, פנימיים (היזכרות) או חיצוניים ותהיה תגובה פיזית לדברים המזכירים את הטראומה (דופק מהיר, הזעה וכו’).
בהימנעות יכולה אישה להימנע מקשרים זוגיים או כל מה שיכול להוות עבורה קירבה לטראומה. לעתים יכולה להיות תופעה הנקראת אמנזיה פסיכוגנית (אי זכירת פרטים הקשורים בטראומה) ראיית העתיד רק לטווח הקצר.
 
ממצאים קליניים
תסמונות קליניות שונות מתוארות בהקשר לטראומה מינית פיזית או נפשית ביניהן דיכאון קליני.
הפרעת אישיות גבולית, הפרעת סומטיזציה, שימוש בסם, הפרעות אכילה והפרעת דיסוציאציה.
הפרעות חרדה שונות וביניהן הפרעה בתר חבלתית (פוסט-טראומה) במאמר זה אתמקד בפרט בהפרעה פוסט טראומטית ודיסוציאציה. תגובות נוספות יכולות להתבטא בחרדה, דיכאון, פחד להעלם, דריכות יתר, הפרעות אכילה, התמכרויות-סמים, אלכוהול, עישון, מין, והתנהגויות אובססיביות אחרות.
אובדן אמונה-חוסר אמון באנשים בעצמם או במקור תמיכה.  התפרצויות זעם, אובדן תחושת המציאות,
שקיעה במחשבות ושחזור הטראומה או להבדיל שכחה של פרטי האירוע.  הרגשת טומאה או הכתמה, הרגשה שאיש אינו יכול להבין – הרגשה של מיוחדות שונה ובעקבות כך בודדה בעולם, הכחשה בושה, אשמה, הפרעות שינה וסיוטים.
יתרונות שיטת  NLP  והדמיון המודרך בתהליכי שינוי עם קורבנות אלימות.
אחד היסודות עליהם מושתת ה NLP מדבר על כך שכל אדם עושה הכי טוב שהוא יודע ויכול בכל רגע נתון.
הצעד הראשון והחשוב הוא:
ההבנה כי חיי אישה כקורבן לאלימות הוא בהחלט לא נורמאלי ואילו 
כל התנהלות בסיטואציה כזו וכל קושי שעולה מהווים תגובות מובנות ולגיטימיות לחלוטין.
NLP ודמיון מודרך הם שילוב יוצא דופן של עבודה דרך קידוד מחדש במוחנו ליצירת שינוי רגשי והתנהגותי.
מכיוון שההנחה הבסיסית של ה-NLP  היא:
כי אנו קולטים את העולם דרך החושים ומגיבים לסיטואציות על-פי החוויות שנקלטו, נוכל לייצר עתיד חדש על אותן חוויות שנקלטו באותם נויירונים וסינפסות במוחנו. אחד מיתרונות השיטה המופלאה הזאת הוא כי השינוי נעשה דרך תת המודע האדם לא צריך ‘להתאמץ’ על מנת לשנות את הרגשתו, אלא שהשינוי נעשה בקידוד מחדש של אמונות, ערכים, רגשות ומחשבות ישירות בתת מודע. יתרון משמעותי נוסף הוא כי האדם אינו צריך לחוות את הסיטואציות שוב ולספר את פרטי המקרה שכמובן כ”כ קשה ומעלה חוויה של חזרה על האירוע,
טיפול בטראומות על ידי שיטת NLP יכול ליצור שינוי הרגשות ובמחשבות ללא הצפה או חשיפה של פרטי האירוע. שיחזור הטראומה  עלול ליצור הצפה ולהעלות את הכאב מחדש, ה-NLP  שומר על המונחה ומגן עליו מפני שיחזור החוויה שוב וניתן לעשות שינוי ללא כל הפרטים והתוכן של האירועים.

סימפטומים פיזיולוגים ואיך NLP יכול לעזור?
אנשים אשר חוו אלימות במשפחה חיים בתחושת פחד עצומה,
לעיתים רבות מתפתחת פוסט-טראומה אשר משפיעה על הביטחון האישי ברבדים שונים בחיים.
כל חוויה והתנסות מלווה בשינויים פיזיולוגיים במוח, בכך שהיא גורמת, בין היתר,
לחיזוק קשרים בין נוירונים במסלולים מסוימים.
אירועים הכוללים גם חוויה רגשית משמעותית עבור העצמי,
מעלים את הסבירות לחיזוק קשרים מסוימים במסלולים ספציפיים,
אך גם קשרים בין מסלולים של מחשבה, רגש, תפיסת המציאות וסכמות לתגובה והתנהגות.
משמעות הדבר היא שבזמן חשיפה לגירוי המקושר לזיכרון אותה חוויה,
המסלולים הנוירלים ש”חוזקו” יעוררו ביתר קלות. במצב תקין, הדבר מאפשר לנו תגובה יעילה,
סכמטית ומהירה בסיטואציות מסוימות. חווית הטראומה כוללת חוויה של איום ממשי על הקיום שלנו ואז מופעלים מסלולים שקשורים גם ברגשות של פחד, אשר בין היתר מערבים גם הפרשה של הורמוני סטרס (לדוגמא קורטיזול). אופי זה של הזיכרון הטראומטי גורם לו להיות מקודד במוח בעוצמה גבוהה מזיכרון שאינו רגשי ונוצר קישור בין האירוע עצמו וכל הסממנים הקשורים אליו לבין חווית הפחד והאיום, כולל העוררות הפיזיולוגית. עצם העובדה כי החוויה מאיימת גם ברמה רגשית עשויה להוביל לכך שאותו קידוד בזיכרון יהיה מאוד חזק. כך בפעם הבאה שניתקל ברמז שיכול להזכיר לנו את החוויה הטראומטית עלולות להתעורר בנו תגובות רגשיות ופזיולוגיות דומות לאלה שחווינו  במהלך הטראומה, למרות שברב המקרים האירוע בהווה כלל לא מהווה סכנה. לדוגמא, אישה שחוותה התעללות מינית בילדותה ופוגשת גבר שמזכיר לה את המתעלל עלולה לחוות את חווית העוררות הפיזיולוגית (קיפאון, בהלה, שליפה של זיכרון וויזואלי של האירוע, דפיקות לב, מתח רב, זיעה קרה וכו’). ב NLP  אנו נברר מה הוא החוש הדומיננטי שבו נקלטה החוויה
(ריח , ראיה של תמונות או סרט, מישוש , מגע או טעם) ובחוש הזה ספציפית או בכמה חושים נערוך את  תהליך השינוי וההבראה של החוויה.
 
 
ביבליוגרפיה:
ספר- אובדן והחלמה, ג’ודי לואיס הרמן
ספר- להעיר את הנמר- פיטר לוין
הגדרה טראומה פסיכולוגית  (Perlman & Saakvitne 1995)
בן דוד, ל’ (2004). ריכוז נתונים בנושא אלימות נגד נשים – הכנסת- מרכז המחקר והמידע, נובמבר 2004.
בר-אלי מ’, מוחא מ’, ופרנקל ד’ (2004).
גל, נ’. (2003). אלימות נגד נשים: נורמה או סטייה? תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
ד”ר מייקל ג’. קונר
(Eisikovits. Winstok & Fishman, 2004)
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
דר’ ע. פלד  ביה”ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
[Whiffen VE, 2005]  .   1986],  [Russel DEH
(Bonne et al 2004).
(LeDeux, 1995, Bonne et al 2004)Conway M.A., & Pleydell-Pearce C.W. (2000). The Construction of Autobiographical Memories in the Self-Memory System. Psychological Rview. 107, 261-288
 

הוסף תגובה Leave a Reply